בחיי היום־ יום שלנו… במה אנחנו מתמקדים?

אנו חיים תחת אותה השמש, מוקפים באותם הרחובות, אותם קולות וצבעים. ואולם, באותו הרגע, כל אחד יתמקד בדבר אחר:

אחד מחבריך ירגיש היכן הנעל לוחצת לו,

אחר יגלה פרח חדש אשר צמח בעציץ,

ואתה עצמך, תתמקד במה שקורה לאדם שלצידך.

או להפך…אתה תרגיש את הנעל, תראה את הפרח.

 

ובתוך אותה סצנה משותפת — כל אחד כבר חי סיפור אחר.

האם שאלת את עצמך פעם מדוע, למרות שאנו חולקים את אותה הסביבה, כל אחד מאיתנו חווה חוויה כל כך שונה?

התפיסה שלנו את המציאות תשתנה בהתאם למקום שבו נבחר להתמקד!

 

הטון הסובייקטיבי של כל חוויה.

אפילו אם באותו רגע נתון כולנו חווים את אותו גירוי חושי (גירוי ויזואלי, שמיעתי וכו'…), איך אותה מציאות פיזית משותפת יכולה להפוך לחוויה כה שונה עבור כל אחד מאיתנו?

כל נקודת מיקוד פנימית חותכת את המציאות באופן אחר, נותנת לה משמעות חדשה וממירה אותה ממציאות משותפת לחוויה ייחודיות.

 

מה גורם לכך לקרות?

מעבר לגורמים רבים אשר מפסלים את סגנון הפוקוס שלנו (כגון גורמים ביולוגיים, תרבותיים, תכונות אישיות וכו') יש משקל גדול למסגור של מבטנו — כלומר ההחלטה שלך (מודעת או לא) לאן להפנות את המבט. החלטה זו  היא זו אשר תקבע איזה חלק מהמציאות יילקח אצלנו בחשבון.

: בבחירת מוקד המבט אנו

– בוחרים מקטעים מסוימים מהמציאות.

– משאירים חלקים אחרים מחוץ לחזיון היומיומי שלנו.

ובכך יוצרים את המסגרת הפרשנית שלנו.

 

מסגור מחדש

כל נקודת מיקוד יוצרת משמעות אחרת. בפסיכולוגיה  זה נקרא "מסגור" –  (frame)

זוהי המסגרת ממנה אנו מפרשים את מה שעובר עלינו. אנו תמיד נמסגר את המציאות, גם אם לא נשים לב

לכך. בטיפול פסיכולוגי מציעים לא מעט לעשות מסגור מחדש – : (re-frame)

לשנות מסגרת, להזיז את המוקד. לראות את אותה המציאות מזווית שונה, אחרת.

מסגור מחדש לא מתעלם ממה שקורה, אלא פותח אפשרות למשמעויות חדשות, לפרשנות אחרת, להבנה נוספת, לפעולה ולשחרור. הדוגמא הקלאסית: הכוס חצי ריקה או חצי מלאה?

 

לאונרדו דה וינצ’י התייחס לכך

לפני כמעט עשור, טיילתי בטוסקנה וביקרתי בעיירה וינצ’י, היכן שנולד האמן והממציאן לאונרדו, מכאן השם "דה וינצ’י" – לאונרדו מהעיירה "וינצ'י".

שם נחשפתי לסיפור מאחורי יצירתו "הבשורה" –  Annunciazione, יצירה בה לאונרדו תכנן מראש לא רק מה הוא יצייר, אלא גם מהיכן ייצפו בציור עצמו:

האומן ידע מראש שהצופה בציור (אשר הוצב בקיר מסוים), לא יוכל לעמוד מולו בדיוק, אלא רק יוכל לצפות בו מהצד. לכן, מראש הוא צייר אותו כך שיהיה בפרופורציה מושלמת כאשר מתבוננים עליו מזווית זו.

כאשר נעמוד מהצד — כל קווי הרצפה והפרטים האדריכליים יסתדרו בהרמוניה; לאדם העומד מול הציור — הפרספקטיבה תיראה מוסטת. זה כמובן, לא היה בטעות, אלא תוצאה של החלטה מודעת: לאונרדו שיחק עם התפיסה והעובדה שמה שאנו רואים משתנה בהתאם למקום בו אנו נמצאים. כך, למשל, באותו הציור, הזרוע שנראית בלתי פרופורציונלית מהחזית — תתגלה בהרמוניה אם תזוז/י קצת הצידה.

 

עדשת תשומת הלב: הכלי החדש שלך

בחוברת "חשיבה, יצירה ושינוי" אשר מלווה את הספר "איזה עץ נראה היום?", אני מציעה עדשה מיוחדת: במקום זכוכית כחומר, עדשה זו בנויה מהחומר ”תשומת לב”.

היא באה לעזור היכן נבחר להתמקד וגם תציע דרכים לאיך נמסגר את המציאות. חשוב לזכור שאנו בד"כ מעדיפים מסגרת מסוימת על אחרת.

בעזרת עדשה זו, תצליחו לקדם תצפית מעמיקה והערכה מחודשת של הסביבה היומיומית שלכם/ן. תייצרו מסגרת מוחשית שתנחה את תשומת הלב.

תרגול זה בא לעזור לגבי כיצד להתרכז בנקודות או באזורים ספציפיים של המציאות ולבחון אותם בריכוז.

בדומה לגישת מיינדפולנס, תרגיל מוביל לוויסות עצמי של תשומת הלב ע"י הזמנה מודעת לבחור נקודה במציאות.

דמיינו שלוקחים את העדשה הזו כל יום כדי:

לגלות מחדש את השגרה בעיניים סקרניות.

לשים לב לפרטים שעד כה עברו מתחת לרדאר.

להגביר את היצירתיות ואת הקשר שלכם עם אחרים.

העזו לשאול:

באיזו נקודה ביום שלך ויתרת על פוקוס מבלי לשים לב?

כיצד הייתה נראית השגרה שלך אם היית בוחר/ת במודע היכן למקד את תשומת ליבך?

לאחר שתתנסו בה, כתבו לי: מה אתם רואים עכשיו שבעבר היה מוסתר מהמבט שלכם?

 

גלו את החוברת המלאה המלווה את ספר הילדים ״איזה עץ נראה היום?״

העמיקו בפעילויות דינמיות ולוו את משפחתכם במסע ממוקד.

נמשיך את ההפלגה, הפעם במים בהן התפיסה שלנו הפכה את המציאות יומיומית למשהו יוצא דופן ומיוחד.

 

 

קרדיטים:

– צילומים  פרנקה ח. קריסטל. כל הזכויות שמורות ליוצרת.